עובדי עוקץ, אתם כנראה יודעים כבר שהתקבל פסק דין בתביעה שהגשתי נגד החברה לפני 3 שנים.
בית הדין קבע שהפעלתי "כפיה כלכלית", לפי סעיף 17 לחוק החוזים, על החברה. לכן ההסכמים שהתקבלו בוטלו, ובית הדין גם שלל 70% מהפיצויים.
פסק הדין הגיע לפרסום, ויש כתבה נחמדה בגיקטיים, שאפילו דיברו איתי. אם מעניין אתכם חפשו את השם שלי.

אתם שמעתם עד עכשיו את הסיפור מהצד של חיים, ואתם יכולים לקרוא את פסק הדין, שלקח את הצד הזה של חיים.
הסיפור מהצד שלי הוא שבשנת 2017 הגעתי להסכם כספי מסויים עם עוקץ בניהולם של עמי וחיים. הם אישרו אותו בכתב ושילמו לפי ההסכם, מחצית מהסכום. בשנת 2019 שוב, הגעתי להסכם שכר עם חיים. הוא אישר אותו, ושילם.
בנקודה הזו, ב-2019, חיים החליט שאני לא מתאים לו יותר. אולי בגלל הכסף, אולי נעלב ממני, אולי שילוב של הדברים.
זו זכותו אבל הבעיה שהוא עמד בפני הצורך לכבד את ההסכמים הכספיים שלו איתי במלואם. הסכמים שנסגרו בכתב. ומאחר והוא פיטר אותי, היה צריך לשלם לי פיצויים. וחיים לא רצה. זה הרבה כסף והוא רצה לחסוך אותו.
חיים החליט לכן שאף שעוקץ - תחת ניהולו - סגרה איתי הסכמים, הוא לא יכבד אותם. ומפה והלאה עשה כל מה שהוא יכול, בלי חשבון, כדי להתחמק מההתחייבויות שלו.

ולא סתם בלי חשבון. חיים האשים אותי שאיימתי באוזניכם להכניס לתוכנה וירוסים (אתם יודעים שזה שקר), שהכנסתי לתוכנה חסימות - עוד שקר, שאיימתי לשתף פעולה עם מתחרים (שזה בכלל מופרך).
חיים גם המציא איזה סיפור הזוי על שיחת טלפון שבה צעקתי עליו בנוכחות אשתו.
הוא אפילו הגיש נגדי תלונה במשטרה, כנראה שוב כי חשב משום מה שזה יעזור לו לחסוך כסף. התיק נסגר בלי שאפילו חקרו, אבל זו התנהגות שצריכה להדאיג גם אתכם. אם חיים מסוגל להגיש נגד עובד תלונות במשטרה, הוא יעשה את זה לא רק נגדי. לי היה מזל שהמשטרה החליטה לסגור, אבל לעובד או העובדת הבאים שיזכו לטיפול כזה אולי יהיה פחות מזל. זה מאד לא נעים לעמוד לחקירה משטרתית ואי אפשר לדעת איך זה ייגמר.
בעיני זה מפחיד לעבוד במקום עבודה בו המעסיק משתמש בתלונות במשטרה נגד עובד.
במיוחד צריכים לחשוש המתכנתים שהחליפו אותי. הם נמצאים באותו מצב רגיש כמוני. במיוחד שחיים דיבר בעדות שלו על "עושים נגדי קנוניה". מי יודע באיזה רגע יחליט שעשיתם נגדו קנוניה.
מי שחושב שהוא בסדר כי חיים נחמד אליו, גם אלי הוא היה נחמד ולא שנתיים-שלוש אלא 30. עד הרגע בו החליט שאני לא מוצא חן בעיניו יותר ואז שקרים, הכפשות, תלונות במשטרה ותביעות. זה יכול לקרות לכל עובד בעוקץ.

עמי, מסיבה השמורה איתו, בחר לעמוד לצידו של חיים ולסייע לו נגדי. לשם כך הוא השתמש בעדות שלו בחיים הפרטיים שלי, בגירושין ובילדים שלי. מה הקשר בין הילדים שלי לעוקץ? לעמי זה לא משנה. העיקר לעזור לחיים לחסוך כסף.
עמי גם שיקר לבית הדין כשאמר שהוא עזב את עוקץ בתחילת 2017, בעקבות אותו הסכם שהוא טוען עכשיו שלא היה לרוחו, כאשר כולנו יודעים שהוא עזב למעשה יותר משנה לאחר מכן.
הבחירה הזו של עמי מפתיעה ומצערת אותי. אחרי עשרות שנים של עבודה משותפת ויחסים מצויינים, שנים בהן הערכתי את עמי, לא ציפיתי ליחס כזה מצידו רק בגלל הכסף. במיוחד שאחרי המשא ומתן שניהלנו ב-2017 - ברוח טובה בסה"כ - הוא לא הראה בהמשך שום סימן שהוא כועס עלי בגלל אותו הסכם. אבל זו המציאות, מובנת לי או לא.

כל הסיפורים על "סחיטה סחטנות כפיה" והשקרים למניהם אינם אלא חיפוש דרך להתחמק מהתחייבות. פשוט מאד.
מה זה אומר על הכבוד העצמי של חיים, ועל ערך המילה שלו, אני כבר יודע. אתם תסיקו את המסקנות שלכם.

נאלצתי לתבוע.
כאמור חיים, בסיועו המשפטי של עו"ד נתן מולכו, עשה כל מה שיכל שלא לעמוד בהסכמים.
שוב שיהיה ברור, אין מחלוקת שהיו הסכמים. אין מחלוקת ששילמו חלק. אין מחלוקת שפוטרתי. השאלה שעמדה בפני חיים היתה איך לעשות שלא יהיה צורך לעמוד בהסכמים ואיך לחסוך את הפיצויים.
עו"ד מולכו הציע לבית הדין בין השאר דרך: "כפיה כלכלית", מונח בדיני חוזים. לי ולעורכת דין שלי הרעיון הזה נראה כל כך מופרך וחסר בסיס שאפילו לא טרחנו להתייחס אליו ברצינות בהליך. לא שזו היתה טעות, גם אם היינו מתייחסים זה לא היה עוזר.
אם תקראו את תמליל דיון ההוכחות שבו נחקרו עמי וחיים - וממליץ לכם מאד לקרוא אותו, הוא מאיר עיניים - תראו שבית הדין מביע עמדות שדווקא היו לגמרי לטובתי ונגד עמי וחיים.

במיוחד אפנה אתכם לעמוד 59, ואצטט משם:
כב' הש' גלם: חצי מיליון שקל נטו הוא צריך לקבל ועוד 620 אלף שקל פיצויי פיטורין. בזה נסיים את התהליך כולו. נראה לי שזה נכון לכם היום,
העד, מר מולכו: אנחנו נותנים מתנה לעובד על סחיטה,
כב' הש' גלם: אתם לא נותנים שום מתנה.
כב' הש' גלם: אתה לא נותן שום מתנה. אתה נותן לעובד שאתה ועמי הרגשתם במשך שנים שהוא הלב של כל העסק הזה, והוא פיתח לכם את כל העסק הזה, וגרם לכם להכנסות של העסק הזה כנראה גם, ומה לעשות, בסופו של דבר, שוב, אני אומר, אני ניסיתי. באמת אני באתי פתוח. ראיתם, גם בהתחלה אמרתי, ועוד גזרתי סיכונים וסיכויים. באנו פתוח לתיק הזה לראות מה יש לכם להציג. ואני לא רואה פה כלום. ויכולתם, ואין פה כלום. ולאורך כל הדרך אמרנו את הדברים ועדיין אין פה כלום. אז חוץ ממילים, אתם רוצים עם המילים האלה ללכת ולסיים את זה עכשיו, נסיים. ניתן פסק דין. מותר לכם. היום אפשר להגיע להבנה, שוב, בתקווה שיש עם מי לדבר. ולהגיד, אוקיי, הנה, זה סכום. בוא נסכם פה איזשהו סכום כזה בתשלומים כאלה או אחרים.

אחרי ששטף את עמי וחיים בסוף בית הדין מסכם וקובע שאני אקבל את הכספים המוסכמים. אני יצאתי מהדיון הזה בהרגשה (במידה מסויימת מאכזבת) שגמרנו.
אז מה קרה שבית הדין הוציא פסק דין שונה באופן מהותי, הפוך למעשה, לעמדות שהביע ברור באותו דיון הוכחות?
אני משוכנע שבית הדין ראה שלפי החוק, הפסיקה, והעמדות שהוא בעצמו מסר, הוא יצטרך לפסוק לטובתי מיליונים. לא פחות מ-2.2 מליון, וכנראה הרבה יותר. כי יש גם הלנה שמקפיצה את הסכומים.
לדעתי הסכום הבהיל אותו. חיים אמר לו שעוקץ תפשוט רגל מפסיקה כזו, והשופט האמין לו.
ואז ההתלבטות היא בין לפגוע אנושות (להבנתו של כב' השופט) בחברה עם 40 עובדים לבין לפגוע בעובד אחד, שגם נראה שהוא מסוגל לדאוג לעצמו וממשיך בדרכו, ויש לו עסק שלו.
בהתלבטות הזו בית הדין בחר להציל את החברה, על חשבוני.
לשם כך בית הדין הנכבד לקח את הרעיון של עו"ד נתן מולכו על "כפיה כלכלית" והשתמש בו. זה כלי ולא מהות. המהות היא להציל את החברה עם 40 העובדים ואלפי הלקוחות.
מבחינה מוסרית זה אולי נכון. אני מסכים שלא טוב שעוקץ תפשוט רגל ולא טוב שאתם תאבדו את מקום העבודה שלכם בגלל עובד אחד.

אבל מבחינה משפטית יש פה בעיה רצינית מאד.

הפסיקה של בית הדין האיזורי בחיפה היא תקדימית. זו הפעם הראשונה שסעיף 17 מופעל על עובד שכיר.
באופן רגיל הוא מופעל על בנקים, רשויות, או אנשי עסקים כמו יהלומנים.
עכשיו בית הדין כולל אותי בחבורה הזו. אז קודם כל, לכבוד לי. זו מחמאה לא קטנה להגיד לאדם פרטי, שכיר, שיש לו כוח כמו שיש לבנק. רק בגלל זה גבהתי פה איזה 5 ס"מ.
יחד עם זאת ברור שפסק הדין הזה לא יכול לעמוד. לפסק הדין הזה יש השפעה על כל העובדים במשק, ובמיוחד לאלה שיש להם איזה כוח במקום העבודה. כי מעכשיו זו עבירה בכלל לדרוש שיפור בתנאי ההעסקה כאשר למעסיק קשה לסרב.
לפי בית הדין אני, כעובד בעל כוח, הייתי צריך לחשוב על האינטרסים של חיים, לראות את הצד שלו, ולהתאים את הדרישות שלי למה שמתאים לחיים. אני הייתי צריך לעשות את זה, לא חיים. למה? כי חיים, לפי בית הדין, הוא חלש. חיים כנוע, לחיים קשה עם העובדים, וכיוצא באלה, כפי שחיים בעצמו סיפר לבית הדין. אז אני אבא שלו או אמא שלו ואני צריך לשמור עליו, תוך שאני מוותר על טובתי האישית. כך פסק הדין.

בלי קשר לאינטרסים שלי ובלי קשר לכסף זה או אחר, אני חייב לקחת את הפסיקה הזו הלאה. לכן אני משקיע למעשה את כל הסכום שבכל זאת אקבל מעוקץ בהמשך ההליכים.
אנחנו מכינים ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.
סעיף 17 הוא להבנתי עניין לבית המשפט העליון ולכן יכול מאד להיות שנמשיך גם לבג"ץ. אני בכל אופן מוכן.
כסף לא יצא לי מזה, ההליכים המשפטיים שואבים הכל. אבל העיקרון פה הוא ממש קריטי.

אי אפשר שלעובד לא תהיה זכות לדרוש שכר, באיזה סכום שעולה בדעתו, ולא משנה כמה כוח נדמה שיש לו.
באופן עקרוני לא ייתכן שעובד שכיר יהיה יותר חזק מהמעסיק. כל כוח שיש לעובד ניתן לו מהמעסיק. המעסיק הוא ששוכר את העובד והוא שמגדיר את תפקידו. המעסיק הוא שמספק את החמצן לפעילותו של העובד, והמעסיק הוא שיכול בכל רגע לסגור את הברז. בכל 9 לחודש המעסיק מאשר מחדש את הסכמתו לפעולות של העובד, שהרי אם לא יסכים פשוט יפסיק לשלם את המשכורת, ויבוא באחת הסוף לכוחו המדומיין של העובד.
זו הקביעה שאני מצפה לשמוע מבית הדין הארצי לעבודה.
הסוגיה הזו היא עקרונית ביותר ונמצאת ממש בבסיס של יחסי עובד מעסיק.

מה שנוגע לי אישית, אם במקרה דאגתם לי, אתם לא צריכים. אני הולך בשמחה בדרך שנפתחה בפני. לא בחרתי בה ולכן היא מוצאת חן בעיני אפילו יותר.

הצדק הפואטי בכל הסיפור הזה הוא שלמרות שמציגים אותי כאויב וכזר לעוקץ, השם שלי הוא שיירשם לצד עוקץ מערכות לעד בספרי המשפט של ישראל, ו"יוסף פרידלנדר נגד עוקץ מערכות" עוד יילמד בבתי הספר למשפט, הרבה אחרי שאני כבר לא אהיה.

לבסוף אם לא שמעתם, בניתי מערכת שכר חדשה, אינטרנטית לגמרי, ושמה בישראל משכורשת.
מערכת השכר הזו יכולה היתה להיות של עוקץ, אמורה היתה להיות, אבל היא שלי.
מבחינתי יש לכך חשיבות עצומה ועבורי זה רווח שלא יסולא בפז.
במקום להיות המערכת של עוקץ, משכורשת היא עכשיו יריבה, ולא סתם יריבה, אלא כזו שמתעניינת במיוחד בלקוחות והמשתמשים של עוקץ ומוכנה להציע להם הרבה כדי למשוך דווקא אותם.
יש למשכורשת מאות משתמשים פעילים, רבים בהם לקוחות עוקץ לשעבר. וזה אחרי שנה בלבד של פעילות למעשה.
אני דואג להביא את המידע על המשפט לידיעת לקוחות עוקץ, ואת הדברים השליליים שעמי וחיים אמרו שם על התוכנה. נראה שעמי מאד לא מרוצה מהמצב שלכם.
שימו לב שבית הדין בחן את משכורשת ואישר את החוקיות והלגיטימיות שלה. מבחינתי זה החלק הכי חשוב בפסק הדין.
אם מעניין אתכם כמה שירות יש במערכת הזו במאות משתמשים, אגלה לכם: קרוב לאפס. החודש למשל בסה"כ השקעתי במענה לפניות שעות ספורות.
למשכורשת יש מערכת נוכחות מובנית ואתר לעובדים כולל חתימה על טופס 101, והשנה נוסיף דירוגים ותפעול פנסיוני.
עתידה סלול לפניה לעוד עשרות שנים ויש גם מועמדת צעירה לקחת אותה הלאה אחרי שאני אפרוש.
אתם מוזמנים לבוא, להרשם ולהתרשם.

שלכם, יוסי פרידלנדר